יום שבת, 14 במאי 2016

אין לי נושא אודותיו אבקש לכתוב. איני רוצה לדון בסוגיית היום התורנית, לרוב כזו אשר נוגעת למילותיו של אישיות כזו או אחרת. לא בכוונתי להתעסק בסוגיות הפוליטיות הקבועות הטורדות את החברה בה אני נמצא, סוגיות שבימינו מילים לא יפתרו. גם נושא בעל גוון אישי אין בכוחי לשתף. חיי נעים באדישות גלויה, תנועה על מי מנוחות אך ללא שום יעד ניכר לעין.
אני כותב כדי לכתוב, אומנות עתיקה בה לעולם לא התמחתי למרות פילרטוט חוזר ושב איתה. לכתוב את הכתיבה.
יש היטענו שהכתיבה אינה נגישה לאלו שמחשבתם אינה סדורה ואכן יש בכך מן האמת. לשפה הכתובה ישנו חוק, מערכות של חוקים השולטים על כל ביטוי שלה. הכתיבה היא הסד של המחשבה. אין בהכרח תביא לעינוי אך כן תביא לסדר. הכתיבה היא סדר של מחשבה מבולבלת. אם נבקש לתת מובן לדימויים שרצים בראשנו יהיה זה באמצעות הכתוב. רק באמצעות הכתוב. כל דבר אחר הינו כאוטיות גרידא.
תפישה זו היא הרואה בחיים הטובים כללי התנהגות לפיהם עלינו לכוון פועלנו אם נבקש להגשימם. הטוב הוא ההתנהגות המיטיבה עם האחר. הטוב הוא המוסרי. יש למסור את המחשבה באמצעות הסימן הכתוב. אם נבקש להעביר את המחשבה, רק הכתיבה תסייע אז בתחלופה זו. המלה הכתובה היא ההגשמה של הנחשב במוחותינו הקודחים. היא ההבדל בין המניע הנכון לפעולה הרצויה. הכתיבה היא חוקו של המוסרי.
כחוק היא מופעו של החזק, הגורם הממשטר את המחשבה. כך, יכולים אנו כמורדים לטעון, הכתיבה היא כלא. המקום שבו אנו שולחים את מחשבותינו הסוררות הרחק ממחוזותיהם של אנשים נורמטיביים. אלו אשר אינן עומדות בציווי, אלו אשר אינן מסודרות במבנה הראוי, אלו הן אשר יענשו. אלו הן אשר יכנסו לנבכי המגירות, מקום בו החברה תהיה מוגנת משונותן. אלו אשר שרדו, אותן משפטים הפועלים על פי חוק, נורמלים שאינם, יזכו לליטופה החם של השמש. רק את המצייתים נאמץ כי רק אותם נבין. כמו גחליליות הם יזכו לזמנן בהוויה, זמן חולף כגיץ בוער.
סוקרטס עצמו לא צלח לברוח מהכתוב. הוא ביקש לחיות את חייו באמצעות פיו אך כמו כל קדושי ההיסטוריה נצלב על הכתב. כמו במבוך אנו סובבים, לכל שאלה תשובה, לכל תשובה שאלה נוספת. רק הציות לחוק יצילנו רק הוא יובילנו לאבדון.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה